חרדת נטישה אצל כלבים: איך מזהים ומה באמת עוזר
בריאות הכלב ·
חזרתם הביתה, ועל הדלת יש שריטות חדשות. במסדרון מחכה שלולית, והשכנה מהקומה השנייה שואלת בנימוס אם הכלב בסדר, כי הוא בכה כמעט כל הבוקר.
ואז הוא קופץ עליכם בשמחה, כאילו כלום.
אם זה מוכר, יכול להיות שמדובר בחרדת נטישה. חרדת נטישה היא מצוקה שהכלב חווה כשהוא נפרד מהאדם שהוא קשור אליו, והיא מופיעה בדרך כלל זמן קצר אחרי שאתם יוצאים, ולא כשאתם בבית. יש מה לעשות, אבל זה לוקח זמן, ועונש רק מקלקל.
מה זה חרדת נטישה אצל כלבים?
חרדת נטישה היא תגובת מצוקה של כלב להישארות לבד, או ליתר דיוק לפרידה מהאנשים שלו. הכלב לא "נוקם" ולא "עושה דווקא". הוא בלחץ, והלחץ יוצא דרך נביחות, הרס, צרכים או ניסיונות לברוח. לפי ה-ASPCA, הסימנים מתחילים לרוב תוך דקות מהיציאה שלכם.
כמה כלבים סובלים מזה? כאן אין תשובה אחת. סקירה מקצועית של Sargisson מ-2014 מצטטת הערכה של כ-20% מהכלבים. לעומת זאת, סקר פיני גדול שפורסם ב-Scientific Reports, על כ-13,700 כלבים, מצא שרגישות לרעשים היא התכונה הנפוצה ביותר (32%), והתנהגות שקשורה לפרידה הייתה מהנדירות. הפער נובע בעיקר מהגדרות שונות ומשיטות מחקר שונות. בשורה התחתונה, הכלב שלכם הוא המדגם שקובע.
- כ-20%הערכה שמצוטטת בסקירה של Sargisson, 2014
- 13,700כלבים בסקר הפיני ב-Scientific Reports
- 32%רגישות לרעשים, התכונה הנפוצה באותו סקר
סימנים: איך יודעים שזו חרדת נטישה ולא משהו אחר
בקצרה
הסימן הכי חשוב הוא תזמון. אם ההתנהגות קורה כמעט רק כשאתם לא בבית ומתחילה דקות אחרי שהדלת נסגרה, זה כיוון חזק לחרדת נטישה. אם היא קורה גם כשאתם בסלון, כנראה מדובר במשהו אחר.
הסימנים הנפוצים
לפי ה-ASPCA, אלה הסימנים שחוזרים הכי הרבה:
- צרכים בבית, אצל כלב שבדרך כלל נקי
- נביחות או יללות
- לעיסה והרס, בעיקר של דלתות, משקופים וחלונות
- חפירה
- ניסיונות בריחה
- הליכה הלוך ושוב
- אכילת צואה (על זה יש לנו מאמר נפרד על קופרופגיה)
שימו לב
ניסיונות בריחה ליד דלתות וחלונות עלולים לגמור בפציעה של הכלב עצמו, וזו סיבה טובה לא לחכות.
המבחן החשוב: זה קורה רק כשאתם לא שם
כלב משועמם יכול להרוס כרית גם כשאתם עובדים מהמטבח. כלב עם חרדת נטישה בדרך כלל לא מראה את הסימנים האלה כשאתם בבית, והם מופיעים כשאתם יוצאים. זה ההבדל.
לצלם את הכלב כשאתם יוצאים
כלי שימושי מאוד לאבחון כנראה כבר נמצא אצלכם במגירה: טלפון ישן על המדף, או מצלמה ביתית. בסקירה של Sargisson מצוין שצילום וידאו בבית עוזר גם לאבחן וגם לעקוב אחרי ההתקדמות. תצלמו יציאה רגילה ותראו מה קורה בדקות הראשונות. לפעמים מה שנראה בסרטון מפתיע.
מה צריך לשלול קודם
לפני שמתחילים תוכנית, צריך לוודא שזו באמת חרדת נטישה. ה-ASPCA ממליצה לפנות קודם לווטרינר, כי צרכים בבית יכולים להיות סימן לבעיה רפואית: דלקת בדרכי השתן, אבנים, סוכרת או מחלת כליות. גם תרופות מסוימות גורמות להשתנה מרובה.
ויש גם הסברים התנהגותיים אחרים:
- גור שעוד לא למד לעשות צרכים בחוץ
- סימון טריטוריה
- הרס שמגיע מגיל צעיר
- שעמום, ואז פריקת אנרגיה לפני היציאה יכולה לשנות את התמונה
- נביחות שקורות גם כשאתם בבית
למה זה קורה? טריגרים נפוצים
הגורם המדויק לא ידוע. מה שכן ידוע הוא אילו מצבים מופיעים הרבה לפני שהבעיה מתחילה.
כלבים מאומצים
לפי ה-ASPCA, כלבים שאומצו ממקלט סובלים מחרדת נטישה יותר. בישראל הרבה כלבים מאומצים מעמותות ומרשויות, אז זה רלוונטי להרבה בתים. מי שמאמץ יכול להיערך לזה מראש. יש לנו מאמר על מה צריך לדעת לפני שמאמצים.
שינוי בבית: מעבר דירה, שינוי בשעות, מילואים, מישהו שעזב
ה-ASPCA מונה כמה טריגרים: החלפת בעלים או משפחה, שינוי פתאומי בלוח הזמנים, מעבר דירה, ושינוי בהרכב הבית, כמו מוות או מישהו שעזב.
בישראל של השנתיים האחרונות זה נשמע מוכר. בהרבה בתים מישהו יצא למילואים לתקופה ארוכה, ואחר כך חזר. מבחינת הכלב זה גם שינוי בהרכב הבית וגם שינוי בלוח הזמנים. כתבנו על זה במאמר על כלבים ומילואים.
גם חזרה למשרד אחרי תקופה של עבודה מהבית היא שינוי חד. הכלב התרגל שאתם תמיד שם, ופתאום אתם לא.
מה עוזר: תוכנית הדרגתית
התוכנית שה-ASPCA מתארת בנויה על רעיון אחד: ללמד את הכלב, צעד אחרי צעד, שהיציאה שלכם היא לא אסון. כמה מהר מתקדמים תלוי בכלב, לא בלוח השנה שלכם.
מקרה קל: צעצוע מילוי שמגיע רק ביציאה
אם החרדה קלה, לפעמים מספיק צעצוע שממלאים באוכל. נותנים אותו בכל יציאה, ולוקחים אותו כשחוזרים. ככה היציאה שלכם מתחילה להיות קשורה לדבר טוב, וזה הצעצוע הכי שווה בבית.
מקרה בינוני-קשה: לנתק את רמזי היציאה
כלבים קוראים אתכם טוב מאוד. מפתחות, נעליים, תיק, ג'קט. לפעמים הם יודעים שאתם יוצאים עוד לפני שאתם יודעים. במקרים בינוניים וקשים ה-ASPCA מתארת תהליך של הקהיה והתניה הפוכה, לאורך כמה שבועות. חלק מזה: לקחת את המפתחות ולשבת לראות טלוויזיה. לנעול נעליים ולהכין קפה. עד שהרמזים מפסיקים להדליק אזעקה.
יציאות קצרות שמתארכות לאט
אחרי זה מתחילים לצאת באמת, לזמן קצר. לפעמים קצר מאוד: לצאת מהדלת ולחזור. בהדרגה מאריכים. אם מופיעים סימני לחץ, חוזרים למשך קצר יותר. צעד אחורה הוא חלק רגיל מהדרך.
בזמן התהליך הכלב לא נשאר לבד מעבר לתרגול
זה החלק שהכי קשה לבעלים, וה-ASPCA ברורה לגביו: בזמן התוכנית הכלב לא אמור להישאר לבד מחוץ לאימונים. כל יציאה ארוכה שבה הוא נכנס לפאניקה מחזירה אתכם אחורה.
אז מה עושים עם העבודה? מישהו מהמשפחה שנשאר איתו, שמרטף, או מסגרת יום לכלבים. אפשר למצוא דוגווקרים ופנסיונים במאגר של dogil.
ולשאלה "כמה זמן אפשר להשאיר כלב לבד": אין מספר אחד שמתאים לכולם. זה תלוי בגיל, בצורך לצאת לצרכים ובמצב הרגשי של הכלב. כלב עם חרדת נטישה, בזמן הטיפול, לא נשאר לבד בכלל.
פרידה וחזרה בלי דרמה
טיפ
לא צריך נאום פרידה בכניסה, ולא חגיגה כשחוזרים. יציאה רגועה וחזרה רגועה עוזרות לכלב להבין שזה אירוע רגיל.
מה לא לעשות
לא להעניש
הכי מתסכל לחזור לספה קרועה. אבל נביחות, הרס וצרכים בבית הם תגובות מצוקה. ה-ASPCA וגם הסקירה של Sargisson מזהירים שנזיפה ועונש עלולים להחמיר את הבעיה. אז נושמים, מצלמים את הכרית לאלבום המשפחתי, ומנקים בשקט.
כלוב לא מתאים לכל כלב
לחלק מהכלבים כלוב הוא מקום בטוח. אצל אחרים הוא מגביר לחץ. אם הכלב במצוקה בכלוב, עדיף חדר אחד עם שער. אם אתם רוצים לבנות כלוב כמקום טוב, יש לנו מדריך לכלוב, רק תשימו לב שכלב עם חרדת נטישה לא תמיד מתאים לזה.
כלב נוסף לא פותר את הבעיה
הרעיון מפתה: "הוא בודד, נביא לו חבר". לפי הסקירה של Sargisson, שנשענת על כמה מחקרים, כלב נוסף בבית לא מונע בעיות פרידה.
במקרה הגרוע תקבלו שני כלבים, ובעיה אחת שנשארה.
ולא לשכוח את השכנים
בבניין דירות, נביחות של שעות מגיעות מהר לוועד הבית. לפי תקנה 13 לתקנות למניעת מפגעים (רעש), מי שמחזיק בעלי חיים צריך לדאוג שלא יגרמו רעש חזק שמפריע לשכנים (כל זכות). עוד סיבה טובה לטפל בזה מוקדם, ולספר לשכנים שאתם על זה.
תרופות: מתי ולמה רק עם וטרינר
יש תרופות שווטרינר יכול לרשום לחרדת נטישה. לפי ה-ASPCA, במקרים קשים תרופה יכולה לעזור מאוד ולהאיץ את ההתקדמות, אבל רוב הכלבים צריכים אותה בשילוב עם שינוי התנהגות. בסקירה של Sargisson מצוטט מחקר שבו כל הכלבים קיבלו גם טיפול התנהגותי: 72% מהכלבים שקיבלו תרופה השתפרו, לעומת 50% בקבוצת הפלצבו. כלומר, התרופה עוזרת, אבל התרגול עושה חלק גדול מהעבודה.
- 72%השתפרו עם תרופה וטיפול התנהגותי
- 50%השתפרו עם פלצבו וטיפול התנהגותי
לא נותנים לכלב שום תרופה, כולל "תוספי הרגעה", בלי וטרינר. אם אתם רוצים להבין יותר, קראו את המאמר שלנו על כדורים פסיכיאטריים לכלבים.
מתי חייבים וטרינר
- הכלב עושה צרכים בבית, למרות שכבר היה נקי. קודם שוללים בעיה רפואית.
- הכלב נפצע בניסיון לברוח: שיניים שבורות, ציפורניים פגועות, חתכים מדלת או מחלון.
- לפני כל תרופה, כולל תוספי הרגעה.
- הכלב מראה מצוקה קשה כשהוא לבד, למשל מפסיק לאכול.
מתי פונים לאיש מקצוע
אם עברו כמה שבועות של תרגול ואין התקדמות, אם המצב מחמיר, או אם אתם לא בטוחים מה אתם רואים בסרטון, זה הזמן לעזרה. הסדר: וטרינר קודם, כדי לשלול סיבה רפואית. אחר כך מאלף שעובד עם בעיות התנהגות בשיטות חיוביות, ובמקרים קשים וטרינר התנהגותי.
במאגר של dogil יש מאלפים שמתמחים בבעיות התנהגות. אם הכלב שלכם סובל גם מרעמים, זיקוקים ורעשים, כדאי לקרוא גם את המאמר על חרדות אצל כלבים.
ובינתיים, תשאירו לו את הצעצוע הממולא. ותגידו לשכנה תודה.
מקורות
- www.aspca.org
- www.dovepress.com
- pmc.ncbi.nlm.nih.gov
- www.kolzchut.org.il
שאלות נפוצות
איך יודעים שלכלב יש חרדת נטישה?
הסימן המרכזי הוא תזמון: נביחות, הרס, צרכים או ניסיונות בריחה שקורים כמעט רק כשאתם לא בבית, ולרוב מתחילים דקות אחרי שיצאתם. מצלמה בבית עוזרת לדעת בוודאות.
האם חרדת נטישה עוברת לבד?
לא כדאי לחכות שזה יעבור מעצמו, ועונש מחמיר את המצב. מה שעובד הוא תוכנית הדרגתית של יציאות קצרות שמתארכות, לפעמים בשילוב עם טיפול תרופתי שווטרינר רושם.
האם כלב נוסף יעזור?
לפי הספרות המקצועית, כלב נוסף בבית לא מונע בעיות פרידה. החרדה קשורה בדרך כלל לפרידה מהאדם שהכלב קשור אליו, ולא לבדידות באופן כללי.
האם כלוב עוזר לכלב עם חרדת נטישה?
לחלק מהכלבים כן, אם הכלוב כבר מקום בטוח בשבילם. אצל אחרים הוא מגביר לחץ, ואז עדיף חדר אחד עם שער.
האם יש כדורים לחרדת נטישה?
יש תרופות שווטרינר יכול לרשום, והן עוזרות בעיקר במקרים קשים ובשילוב עם אימון. לא נותנים לכלב תרופה בלי וטרינר.
כמה זמן אפשר להשאיר כלב לבד בבית?
אין מספר שעות אחד שמתאים לכל כלב. זה תלוי בגיל, בצורך לצאת לצרכים ובמצב הרגשי שלו. כלב עם חרדת נטישה לא נשאר לבד בכלל בזמן הטיפול, מעבר לתרגול עצמו.
למי פונים, למאלף או לווטרינר?
לווטרינר קודם, כדי לשלול סיבה רפואית. אחר כך למאלף שעובד עם בעיות התנהגות בשיטות חיוביות, ובמקרים קשים לווטרינר התנהגותי.